עריקות על רקע נפשי — כשההיעדרות נובעת ממצוקה

אם הבן שלך נעדר או ערק מהיחידה על רקע מצוקה נפשית — דיכאון, חרדה, משבר שהציף אותו עד שלא היה מסוגל לחזור — חשוב שתדע דבר אחד מהרגע הראשון: המצוקה הזו אינה פרט שולי, היא לב העניין. עריקות מוגדרת בסעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, תשט״ו-1955, ונפקדות בסעיף 94, אך שני הסעיפים האלה עוסקים בשאלת הכוונה וההקשר — ומצב נפשי קשה שהוביל להיעדרות הוא נסיבה מהותית שיש להציג, לתעד ולהסביר. היא לא מוחקת את העבירה באופן אוטומטי, אבל היא משנה את התמונה כולה: מדוע הוא לא חזר, מה עבר עליו, וכיצד ראוי לטפל בתיק. בשורות הבאות אסביר לך, כהורה או כחייל, איך לגשת לזה נכון — ולמה הצעד הראשון הוא לא להיכנס לפאניקה, אלא להתייעץ עם עורך דין לפני שמוסרים גרסה כלשהי.

המצוקה הנפשית היא נסיבה משפטית רלוונטית — לא תירוץ

כן, מצוקה נפשית שהובילה להיעדרות היא נסיבה שיש לה משקל משפטי אמיתי, ובלבד שהיא מוצגת ומגובה נכון. חשוב שתבין את ההבחנה: המערכת הצבאית לא בוחנת רק את העובדה היבשה שהחייל לא היה במקום — היא בוחנת גם את ההקשר, את הכוונה, ואת הסיבות שהובילו לכך. כאשר חייל שוקע בדיכאון עמוק, סובל מהתקפי חרדה, או עובר משבר נפשי שמשתק אותו, ההיעדרות שלו מקבלת פשר אחר לגמרי מזו של מי שפשוט בחר "לקחת חופש" מהצבא.

אני רואה הורים שמגיעים אליי מבוהלים, בטוחים שהמילה "עריקות" חורצת את גורל בנם. זה לא נכון. מה שקובע במידה רבה הוא היכולת להראות תמונה שלמה ואמינה — שהבחור לא ברח מתוך זלזול, אלא נשבר מתוך כאב. ההבדל הזה משפיע על אופן הטיפול בתיק ועל הענישה. חשוב שתפנים:

• המצוקה אינה מבטלת את העבירה באופן אוטומטי, אבל היא חלק מהותי מהתמונה.
• ככל שהמצוקה מתועדת ומגובה בגורמים מקצועיים — משקלה גדל.
• הצגת המצוקה חייבת להיעשות בתזמון ובאופן הנכון, ולכן ייעוץ משפטי מוקדם קריטי.
• אין לראות בהצגת המצוקה "חולשה" — זו הצגת האמת, וזו זכותו של החייל.

איך המצוקה מסייעת לסתור את חזקת הכוונה שלא לחזור

בדיוק כאן טמון הכוח המשפטי של הסיפור האמיתי. סעיף 93 לחוק השיפוט הצבאי קובע חזקה: חייל שנעדר מעל 21 יום — קמה לגביו חזקה שלא התכוון לחזור לשירות, כלומר חזקת עריקות. אבל — וזו נקודה שאסור לך לפספס — זו חזקה הניתנת לסתירה. המשמעות היא שאפשר להוכיח אחרת. וכאן המצוקה הנפשית הופכת לכלי מרכזי.

כאשר מציגים שההיעדרות נבעה מקריסה נפשית — לא מרצון לנטוש את השירות, אלא מחוסר יכולת מנטלי להתמודד — ניתן להראות שהכוונה לא הייתה "לא לחזור", אלא שהבחור פשוט לא היה מסוגל, באותה תקופה, לתפקד. חייל ששקוע במיטה חודש שלם מרוב דיכאון אינו "עריק אידיאולוגי"; הוא אדם במשבר. ההבחנה הזו יכולה להזיז תיק מסעיף 92 לכיוון פרשנות אנושית ומקילה יותר.

כדי שזה יעבוד, צריך חומר. לא מספיק לומר "היה לו קשה". צריך להראות: מתי התחיל המשבר, מה קדם לו, מי טיפל, ומה מצבו כיום. הנרטיב חייב להיות אמיתי ומגובה — לא סיפור שנבנה בדיעבד.

התיעוד הוא הכול — מה לאסוף ומדוע

אם יש דבר אחד מעשי שאתה יכול לעשות כבר עכשיו, זה לאסוף תיעוד. במצוקה נפשית, המסמכים הם מה שהופך "טענה" ל"עובדה". גורם צבאי מקצועי שרלוונטי לכאן הוא הקב״ן — קצין בריאות הנפש — וכל אינטראקציה מתועדת איתו או עם גורמי בריאות הנפש בצבא היא בעלת ערך. לצד זאת, תיעוד אזרחי הוא קריטי לא פחות.

הנה מה שכדאי לאסוף ולשמור בצורה מסודרת:

• אבחונים פסיכולוגיים או פסיכיאטריים — מהצבא או מגורם אזרחי.
• סיכומי טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, כולל תדירות ומשך הטיפול.
• מסמכים רפואיים, מרשמים לתרופות, והפניות של רופאים.
• תיעוד פניות קודמות של החייל לגורמי בריאות הנפש ביחידה או לקב״ן.
• עדויות של הורים ובני משפחה על השינוי בהתנהגות ובמצב הרוח.

שים לב: אני לא נותן לך המלצות רפואיות, ולא אומר לך איך לטפל בבנך — לזה יש אנשי מקצוע. תפקידי המשפטי הוא לוודא שכל התמונה הרפואית והנפשית האמיתית תוצג נכון בפני הגורמים המשפטיים, בתזמון הנכון ובאופן שמשרת אותו.

הזווית של ההורים — מה כן בידיכם לעשות

כהורה, אתה מרגיש חסר אונים — אבל יש לך תפקיד אמיתי וחשוב, ולא רק רגשי. אתם ההורים לרוב הראשונים שראיתם את השקיעה: את הבן שהתכנס בחדר, שהפסיק לאכול, שלא ענה לטלפונים, שחזר מהבסיס אדם אחר. העדות שלכם על התהליך הזה היא חלק מהתמונה. אבל הדבר החשוב ביותר שאתם יכולים לעשות הוא לא לפעול לבד ולא למהר.

אני רואה לא מעט הורים ששולחים את הבן "להסביר את עצמו" בכוחות עצמו, מתוך רצון לגמור עם זה מהר — וזו לעיתים טעות. גרסה שנמסרת בלי הכנה, מתוך בהלה או בושה, עלולה לפגוע דווקא. לכן:

• אל תשלחו את הבן למסור גרסה לפני שהתייעצתם עם עורך דין — זו זכותו החוקית.
• אספו את התיעוד בשלווה, אל תשמידו ואל "תייפו" כלום — האמת עובדת לטובתכם.
• שמרו על קו תקשורת פתוח ורגוע עם הבן; הלחץ ההורי מוסיף לו עומס.
• הבינו שהמטרה הכפולה היא גם הטיפול המשפטי וגם שלומו הנפשי — הם משתלבים.

אתם לא צריכים להיות מומחים בחוק. אתם צריכים להיות עוגן שקט לבן, ולתת לגורם המשפטי לעשות את שלו.

זכות ההיוועצות בעורך דין — לפני שמוסרים מילה

לפני שהבן שלך מוסר גרסה, מסביר את עצמו, או חותם על משהו — יש לו זכות להיוועץ בעורך דין, ואסור לוותר עליה. זו אינה פורמליות; זו נקודת המפנה של התיק כולו. במצב של מצוקה נפשית, החייל פעמים רבות שברירי, מבולבל, מרגיש אשם, ונוטה לומר דברים שיפגעו בו מתוך רצון "לגמור עם זה". דווקא בגלל מצבו הרגיש, הליווי המשפטי חשוב שבעתיים.

עורך דין שמכיר את המערכת הצבאית יידע כיצד למסגר את המצוקה, איזה תיעוד להציג ומתי, וכיצד לבנות נרטיב אמיתי ומגובה שיסביר את ההיעדרות בלי לפגוע בחייל. ההתייעצות המוקדמת הזו — עוד לפני החקירה — היא ההשקעה החשובה ביותר שאפשר לעשות.

המחשה בלבד — אינו מקרה אמיתי ואינו הבטחה לתוצאה: נניח חייל שלאחר תקופה קשה בבית שקע בדיכאון עמוק, הפסיק להגיע לבסיס וניתק קשר במשך למעלה משלושה שבועות. ההורים, מבוהלים, אספו יחד עם עורך דין את סיכומי הטיפול הפסיכולוגי ואת ההפניות הרפואיות, ורק לאחר מכן ניגש החייל למסור גרסה מסודרת. הצגת התמונה הנפשית המלאה אפשרה להסביר את ההיעדרות בהקשרה האמיתי. זו המחשה בלבד לאופן שבו תיעוד וליווי משנים את אופן הטיפול — לא הבטחה לתוצאה, שכן כל תיק נבחן לגופו.

שאלות נפוצות — עריקות והיעדרות על רקע נפשי

האם מצוקה נפשית מבטלת את עבירת העריקות?

לא באופן אוטומטי. מצוקה נפשית שהובילה להיעדרות היא נסיבה רלוונטית ומהותית שיש להציג ולתעד, והיא יכולה להשפיע על אופן הטיפול בתיק ועל הענישה. היא מסייעת להסביר מדוע החייל לא חזר ולסתור את חזקת הכוונה שלא לחזור, אך אינה מוחקת את העבירה מאליה. לכן חשוב להציגה נכון, מגובה בתיעוד, ובליווי משפטי.

מה ההבדל בין עריקות לנפקדות במצב כזה?

עריקות מעוגנת בסעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, תשט״ו-1955, ונפקדות בסעיף 94. ההבחנה נוגעת במידה רבה למשך ההיעדרות ולשאלת הכוונה. סעיף 93 קובע חזקה שלאחר 21 יום החייל לא התכוון לחזור — אך זו חזקה הניתנת לסתירה. הצגת מצוקה נפשית מגובה יכולה לסייע בסתירתה. הסיווג המדויק משפיע על חומרת הטיפול, ולכן חשוב ייעוץ פרטני.

אילו מסמכים חשוב לאסוף כשההיעדרות נבעה ממצוקה נפשית?

כדאי לאסוף אבחונים פסיכולוגיים או פסיכיאטריים, סיכומי טיפול, מסמכים רפואיים ומרשמים, תיעוד פניות קודמות לקב״ן או לגורמי בריאות הנפש בצבא, ועדויות משפחה על השינוי במצב. ככל שהתיעוד מסודר, אמיתי ומגובה, כך גדל משקלו בהצגת התמונה המלאה. אין ל״ייפות״ או להמציא דבר — האמת המתועדת היא הכוח.

מהו קב״ן ומדוע הוא רלוונטי?

קב״ן הוא קצין בריאות הנפש — גורם מקצועי צבאי המטפל בחיילים במצוקה נפשית. אינטראקציות מתועדות עם הקב״ן, כמו גם עם גורמי בריאות הנפש בצבא, הן בעלות ערך בהצגת התמונה הנפשית של החייל. אם החייל פנה לקב״ן עוד לפני ההיעדרות, תיעוד זה עשוי לחזק את ההקשר. עם זאת, ההיבט המשפטי של הצגת החומר דורש ליווי של עורך דין.

מה כדאי לנו כהורים לעשות ראשון?

הצעד הראשון הוא לא למהר ולא לפעול לבד. אל תשלחו את הבן למסור גרסה לפני התייעצות עם עורך דין — זו זכותו החוקית. במקביל, אספו בשלווה את התיעוד הרפואי והנפשי, שמרו על קשר רגוע ותומך עם הבן, וזכרו שהמטרה כפולה: גם הטיפול המשפטי וגם שלומו הנפשי. ייעוץ מוקדם מונע טעויות שקשה לתקן בהמשך. ניתן לפנות אליי בטלפון 058-4455556.

לא להתמודד לבד — למה הליווי חשוב דווקא כאן

מכל סוגי התיקים שאני מלווה, דווקא אלה שברקע שלהם מצוקה נפשית דורשים את מירב הרגישות. החייל שברירי, ההורים מותשים ומבוהלים, וכל צעד לא נכון נחווה כמשבר נוסף. לכן אני רואה חלק מהותי מתפקידי לא רק כמשפטי, אלא כמי שמחזיק את המשפחה בתוך התהליך.

הנה מה שחשוב שתזכור אם אתה במצב הזה עכשיו:

• המצוקה של הבן אינה דבר שצריך להסתיר. להפך — כשהיא מתועדת ומוצגת נכון, היא חלק מהותי מהתמונה המשפטית.
• העיתוי חשוב. מתי ואיך מציגים את החומר הנפשי — לפני חקירה, במהלך ההליך — הוא שיקול מקצועי, לא אינטואיטיבי.
• שלומו הנפשי והטיפול המשפטי משתלבים. המטרה אינה רק תוצאה בתיק, אלא לעבור את התקופה הזו בלי לשבור את הבן עוד יותר.
• אתם ההורים לא צריכים להיות מומחים. אתם צריכים להיות עוגן שקט — ולתת לגורם המשפטי לנווט.

אני מלווה חיילים ומשפחות במצבים האלה מתוך היכרות עם המערכת הצבאית ועם הלחץ שאתם חווים. אני לא מבטיח תוצאה — אני מבטיח ליווי צמוד, כן, ומכבד, שמציב את האמת המלאה של הבן שלכם על השולחן. דברו איתי לפני שאתם עושים צעד: 058-4455556.

הבהרה: המידע במאמר כללי ועדכני ליולי 2026 ואינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני. כל תיק נבחן לפי נסיבותיו. עו״ד ירון בוכובזה מלווה חיילים ומשפחות בבית דין צבאי משנת 2012.